               פתח הקדש הקדמה ופתח דבר למחברת הקדש          מאת נכד הגאון המחבר זצוק"ל המביא לבית הדפוס דרך כל מחברי ספרים לכתוב ראש אמרים ולהציב להם יד פתח השער. להודיע לכל באי שעריהם מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, וכל א' מהם יסול לו בזה מסלה חדשה. זה יפלה את חבורו משאר החבורים כי לא מחשבותיהם מחשבותיו ולא דרכיהם דרכיו. וזה יראה לכל קורא תועלת הספר ופעולתו כי רבה היא ויש אשר יפאר את ראש אמריו בנזר תפארה ויעש לו ציצים ופרחים. המפולפל בפלפולו. המוכיח בתוכחתו. והמליץ במליצתו עד כי ידמה ולבבו יבין כי הסיר מעליו כל תלונה. וכל באי שעריו יראו כי תאוה הוא לעינים ועלהו לתרופה: ואם אחד מבניו יקום תחתיו לעשות אותו בן חכם ישמח אב. וכמשפט הזה יעשה לו. להקים שם המת על נחלתו. ולהגיד בפתחי שערים לכל עובר עליו. את משפט הספר ומעשהו. תועלתו ופעולתו. ואת עלילות מצעדי המחבר. את כל פעולותיו וגבורותיו. חין ערכו  ונוראותיו. ואת כל קורותיו ותולדותיו למען יעמדו ימים רבים. וידעו דור                       אחרון. בנים אשר יולדו. יבואו ויספרו לבניהם: ואנכי בבואי להוציא לאור את כתבי מר אבא אריכא זקני הגאון הנורא והנפלא זצוק"ל לא כן עמדי, דבר אין בפי לפאר את ראש אמרי, לא מפולפל אנכי ולא מוכיח. ולא מליץ. כי אנכי נלעג לשון אין בינה. גם לא בי הוא לספר פעולת צדיק ועלילותיו. גבורותיו ונפלאותיו. כי נאה לקדוש פאר מקדושים. ומה גם כי מעט מזער אשר שמעה אזני ותבן לה את גדולת מר זקני הגאון זצוק"ל וגם זאת איש מפי איש מפי אחרים, כי לא זכיתי לשמוע תהלת צדיק מפי מרן אבא הרב הצדיק זצוק"ל. אחרי אשר לפני מלאת לי ארבעה שנים עלה מרן אבא הרב הצדיק זצ"ל לשמים. ולא הניח לי לזכרון בלתי אם תמונתי הטהורה. אשר עוד תרחף בטהרתה נגד פני. ואף זאת כי גם מרן אבא הרב הצדיק זצ"ל לא שמש הרבה את מר אבא אריכא זקני הגאון זצוק"ל. ואך מעט מזער עמד לפניו. כי בהיות כבוד מר אבא הרב הצדיק זצ"ל ארבע עשרה שנה נלקח ממנו ארון הקודש אביו הגאון זצוק"ל רכב ישראל ופרשיו. וחשך אור עוצם בעדו. נוסף לזה היו כל ימי אבא הרב הצדיק זצ"ל צער ומכאובים כי היה כל ימיו חולה גדול, ובכל זאת היתה תורתו אומנתו ולמד תורה לשמה מתוך הדחק וחליים רעים ונאמנים